שיר על טוניסאים/מאת : האחים מזיג עם שינויים
 

זהו סיפור על טוניסאים קטנים
בילדות עתירת שומנים
וכל משאלתם היא כזאת
רק לרזות

הייתי ילד חלש
גדלתי בין עצי הבשבש
אמא תלתה עלי חמסה
כשהרגשתי שכל זה מספיק
הורדתי צלחת עם בריק
אני לא מכניס לפה גם עוד זית
לא דבלה ולא דגלה עוזב את הבית

עזבתי ת'בית ואת הילדות
עברתי לראשון פתחתי חנות
ובין מכירה של גלי ופומה
נשנשתי מנות קצובות של מגמומה
לא לפני שחיסלתי צלחת מתוומה

כי מהשולחן אני לא זז
איך אפשר בלי בנאטאז

כמו מה'בול אני שואל יה אממי
אם נשאר קצת חריימי מאתמול
לא - יא עזזי יש מריקה תע לפול
תחכה שוייה אני עושה לך כמונייה
ואם יש לך בראש דוכה
תנוח ותשתה כוסית בוכה

אני צריך עוד קוקלה
כי אני זקוק לה
אני צריך גם בקיילה
איך אני מחכה לה
נוסע בטוסטוס
וחושב על הקוסקוס

אימא אומרת לי אל תלך
כי בצהרים יש מריקה
ובלילה אני עושה דביך
וין מאשי? אני עושה מחשי
שאני אוותר על הטרשי

וואוו איך אני מרגיש פרייר
שאיש כמוני יוותר על הכפיתה ?
לכבז-תע-לפן עם כעבורה ומשייר
ובבוקר במקום חלב עם גרנולה
בא לי מלחה ושרמולה

מתי שהרגשתי אבוד
דפקתי חתיכת מעקוד
בכל מצב רוח ירוד
היתעודדתי בפרוסה של מקרוד
ובלי דבחייה , סלאטה משוייה
או דג'אג'ה מחשייה -חזרתי הביתה
אולי יבוא המשיח

אין כמו תלבינה חררה וצכונה
ואין בבוקר כמו תשיש
גם לצעיר וגם לישיש
הצעירה אוהבת זממיטה
והישישה- בשישה
שכחתי לגליט עם נשובה והרישה

אני צריך גם עצידה
כי לדרך אני צריך צידה
אני מת לבשל אבל לא מנוסה
התקשרתי לאמא-"תעשי פריקסה
שלחה לי צלחת עם אחותי חנה
שצרפה על הדרך גם עצבאנה

עשיתי ריצה להוריד קצת נפח
פתחתי דרכי נשימה עם קצת נפפה
המשכתי למרות הקשיים מתעקש
עד שהרחתי מקרונה בלקנקש
רצתי שלא לפספס את המחמצה
בסוף אכלתי דוידה בסאנסה

ואימא, אמרה-תראה יה ולדי
איך אתה רץ ואיך הזעת
תנוח על הכאנאבי
ולהביא לך כוס לגבי
אולי בולו עם לימונאדה
בנוסף הביאה כעיכה וכוס רוזאטה
גם כביזה תע לקצב וחמש גיזאטה

בסוף הביאה חתיכה עדאם-לחות
לחייני עליך- להכין לך כאסכרות

כשאני חולה -ישר ברודו בדג'אג'
אבל בא לי רק כעכונה ומרגז
או משהו שלא אכלתי מזמן
נגיד גדימה וצחיפה זלבאן
וכשאני רעב היא אומרת
יה עזיז עלייה -עדימה מקליה
יותר טעימה מ-לחימה משוייה