מרוקו

החתונה  המרוקאית / שבועות של ריגושים ואירועים

החתונה המרוקנית היא "אם כל החגיגות". את הכניסה הרשמית לעולם המבוגרים ולקבלת האחריות לחיים - יזכרו בני הזוג היטב כל ימי חייהם. את האירוע עצמו מתכננים בקפידה ובתשומת לב רבה. למעשה זה מתחיל הרבה שנים קודם לכן כאשר ההורים מוצאים את השידוך הטוב ביותר לילדיהם, לפעמים ע"י מתווכים מכובדים- רבני הקהילה. כמובן שלא היה מקום לבחירה חופשית ולאהבה והשידוכים בוצעו משיקולים אחרים לגמרי, לרוב כלכליים...
טקס האירוסין נערך בבית הכלה כאשר היא היפה מכולן עם מיטב התכשיטים והלבוש ממתינה לראות בפעם הראשונה מי יהיה חתנה...
היה נהוג שאם החתן עונדת לכלה שעון זהב וכל המרבה הרי זה משובח ושמחים ושרים כל הלילה וכמובן - א ו כ ל י ם

 

במהלך הערב נערך טקס חתימת הצדדים על הסכם אשר מהווה כתב התחייבות להינשא ולאחר טקס זה החתן הופך לאורח רצוי בבית הכלה. לאחר ששני הצדדים הסכימו על סדרי החתונה ותנאיה נשות המשפחות באות לעזור בהכנות.
 

במרוקו תהליך החתונה היה כדלקמן:

יום שבת שלפני החתונה-הכלה מזמינה חברות לראות את הנדוניה שלה.

ביום שני- בנות המשפחה והחברות מלוות את הכלה למקווה בשירה , פיוטים, ומטעמים. כאשר חוזרת הכלה הביתה החתן מגיש לה מגש מכל טוב -תמרוקים, סבונים.
ביום שלישי- טקס החינה. טקס המהווה מעין הקדמה לשמחה של יום המחרת.הכלה מופיעה  ב- "אל כשווא אל-כבירה" - התלבושת הגדולה ובאווירה עליזה  מאוד, ריקודים ושירים מכינים את החינה ומורחים אותה על כפות הידיים- סגולה לשמחה, אושר ושלמות בחיי הנישואין. השמחה בשיאה וכולם אוכלים, שותים ובאמת שמחים.
ביום רביעי- בדרך כלל טקס החתונה היה נערך בימי רביעי וזהו למעשה שיא השבוע. הכלה בשיא הדרה ויופיה מקושטת ומהודרת , קורנת מאושר מחכה לגברים אשר מביאים את החתן לבית הכלה , שם בדרך כלל עורכים את החופה.
האביזרים של החופה מיוחדים ומהודרים המשרים אווירה מיוחדת ומכובדת כאשר החתן והכלה נראים כמו מלך ומלכה.
לאחר הקידושין קוראים את הכתובה ומפארים את כבוד הכלה בסכום המרשים שחתנה חתם עבורה.
יש לציין שהכבידו על החתן וגרמו לכתיבת סכומי עתק בכתובה ובכך מנעו מהגברים לגרש בנקל את נשותיהם כפי שעשו המוסלמים סביבם.
לאחר הקראת הכתובה הכלה יוצאת לחצר הבית לשבע ההקפות המסורתיות ואז מתחילה החגיגה הגדולה. משקאות חריפים נמזגים ללא גבול בכוסות והאושר בעיצומו.
היו משפחות שחיכו להצגת סדין הכלולות בבוקר והיו אוכלים ספינג' ושותים תה.
השבת לאחר החתונה- שבת חתן . שבת בה מארחים בני הזוג את חבריו של החתן לארוחת צהריים

 

אצל חלק מיוצאי יהדות מרוקו, זהו מעיין משתה שאורך כשבוע ובשבוע זה יש הרבה אוכל ,שמחה, ריקודים וזררט- צהלולים

 

 שקשו בלעשוב- בתקופת ההתארגנות לחתונה, מתקבצות הנשים של המשפחה וכל אחת מהן מביאה ממטעמי מיטבחה, כשהאוכל המרכזי הוא: שקשו בלעשוב- קוסקוס עם עשבי תיבול שונים- בעיקר עשבי שדה. אכילת קוסקוס זה, יוצרת אוירת שימחה ,שמאפיינת את כל זמן ההכנות לחתונה

שבעה ימים ושבעה לילות- במשך שבוע לפני החתונה, מידי ערב, נערכות ארוחות ערב מפוארות, הן בבית הכלה והן בבית החתן. בבית הכלה, באותם ערבים , מוציאים את הנדונייה של הכלה ושרים לה שירים מיוחדים לארוע. בבית החתן, באותם ערבים, עורכים ערבי רווקים- מעיין פרידה מחיי הרווקות

שבת כלה 

לפני החתונה , הורי החתן באים לבית הכלה ועורכים היכרות

 

חינה

הורי הכלה מקבלים את הורי החתן, כשהאם ואחיות החתן מביאות לכלה סלסלות מפוארות, שתכולתן- זהב, בשמים וכותנות לילה. רוב המוזמנים לבושים בבגד מסורתי הנקרא: כפתאן

 

טקס החינה הוא החשוב ביותר- בטקס מלבישים את החתן והכלה בתלבושת מסורתית יהודית מרוקנית:הכלה לבושה בקשואה אל כבירה והחתן לבוש בג'לאבייה. הנשים רוקדות סביב החתן והכלה ושרים שירים המיועדים לזוגיות כמו- אביאדי יא נאש- מי כמוני הלילה ושירים נוספים על יופיה של הנערה ויופיו של הנער. את החינה מכינים בקערה מפוארת ומקשטים אותה בנרות וסוכריות. החינה מסמלת- סמל למזל, פוריות, שגשוג וחיים מאושרים ביחד. את החינה מורחים על כפות הידיים של החתן והכלה בליווי שירים ואחר כך שמים לכל אורחי האירוע גם כן חינה על ידיהם

חתונה- מלווים את החתן והכלה בשירים וריקודים ומתקיים טקס דתי לאיחוד בני הזוג, כשברקע מלווים את החתן והכלה ברכות לחיים טובים ומאושרים וזררט- צהלולים

 

סבת אל-חתאן-  שבת חתן
 

במסגרת החגיגות סביב מסיבת החתונה -מוקדשת השבת הראשונה שלאחר הנישואין, לחתן.
מתקיימת תמיד בשבת הראשונה לאחר החתונה ובעצם מתחילה בערב שבת שבו מארחים בני הזוג בבית הורי החתן, את חבריהם ומשפחתם. בערב זה נוהגים לאכול דגים - סגולה לפוריות,כמנה ראשונה.
למנה העיקרית מכינים מאכלים חגיגיים- כגון: כבש, פסטלים, סיגרים, קציצות בשר, מאכלי בשר ותוספות מגוונות העשויות תפוחי אדמה ,אורז ופרות יבשים מבושלים.  
השולחן עשיר בכל מיני סלטים מבושלים וטריים לרבות המיוחדים של המרוקאים כמו: מטבוחה, ברבה, חיז'ו, בטלז'אן, וירקות טריים המתאימים לעונה ( בשבש, ארטישוק(  חבז' דל דאר- היה מתקבל בברכה. 
למחרת בבוקר הולכים לבית הכנסת וזוהי השבת ,כשהחתן עולה לתורה ומתברך בכניסה לחיי הנישואין. אשתו ומשפחתה נמצאות בעזרת הנשים וכאשר החתן עולה לתורה זורקים עליו סוכריות.
גם כאשר באים לבית הכנסת מביאים כיבוד קל ו"מאחיה" למתפללים ועורכים סעודה קטנה המורכבת מפרות יבשים, פרות טריים, עוגיות ושתייה ולאחר מכן כולם הולכים לבית החתן (גם מקרב מתפללי בית הכנסת מי שמעוניין ) וסועדים את ארוחת הצהריים בבית הורי החתן.
לסעודה זו לרוב מכינים את החמין המסורתי וזאת על מנת לא לחלל את השבת לאחר שחוזרים מבית הכנסת ולכבד את כל המתפללים במאכלים שלא בושלו בשבת, על כן חמין היה לרוב פתרון טוב. גם החמין לא היה שגרתי אלא חגיגי יותר עם "סררה", ועשיר יותר. כמובן שגם ארוחה זו כללה את כל סוגי הסלטים , לחם בית ולאחר מכן תה עם נענע, עוגיות ופרות.
בשבת חתן האווירה בבית הורי החתן- שמחה , שתי המשפחות מתמזגות יחד , שרים, צוחקים שותים ושמחי לבב.

באדיבות אתר קוסקוס